קודם כל ולפני הכל, מעיפים את התווית השלילית מהמילה אגרנות. בניגוד למה שאולי חשבת, סידור בית לאנשים עם נטייה לאגירה מתייחס לרוב האנשים. רוב האנשים שמגיעים אליי מרגישים אשמה כי הם חיים בתוך עומס שלא נגמר, בתוך בלגן שכבר הפך לחלק מהנוף. הם לא מלוכלכים או מבולגנים, הם פשוט לא מצליחים להיפרד מדברים.
לפעמים מדובר באותם אנשים שחיים בבית קטן וצריכים פשוט ללמוד איך לנצל כל פינה — בדיוק כמו שכתבתי במאמר על סידור בית קטן.
הסוד הוא להבין שנטייה לאגירה היא בכלל לא הבעיה
מותר לך שיהיו לך דברים. חדשים, ישנים, מבריקים, וינטג' – זה לא משנה. זכותך לשמור מזכרות ולצבור רגעים שאפשר לחזור אליהם כתזכורת לימים מיוחדים. הרכוש שלך הוא לא בעיה.
מניסיוני, אגירה לא נובעת מעצלנות או מהזנחה. היא בדרך כלל תוצאה של עומס רגשי, של פחד לוותר, של ניסיון לשמור על קצת שליטה בעולם שמשתנה מהר מדי. הדברים בבית משמשים כמו עוגנים רגשיים…
אבל כשהם מצטברים, הם חונקים.
ואז האווירה בבית פחות שמחה, פחות מוארת.
בנוסף, עוד קישור מעניין שתומך ברעיון שסדר קשור לרגיעה נפשית:
מפחית סטרס ועוזר לישון טוב בלילה: למה כדאי לשמור על סדר Ynet
אז איך מתחילים סידור בית לאנשים עם נטייה לאגירה – בלי להילחץ, בלי אשמה, ובלי שיפוטיות?
צעד ראשון: לא מכוונים אצבע מאשימה אלא מקשיבים
כשאני נכנסת לבית עמוס בחפצים אני לא רואה בלגן – אני רואה סיפור. כל פריט שם נמצא כי מישהו בחר לשמור עליו מסיבה כלשהי. לכן, לפני שמחליטים לזרוק משהו צריך להבין מה הסיפור שמאחוריו.
אני נזכרת באישה מדהימה שקנתה בגדים וחפצים באובססיביות. במהלך העבודה גיליתי את הסיבה: בעלה בוגד בה כל הזמן. בזכות ההקשבה וחוסר השיפוטיות שלי היא יכלה לחוות את האפשרות לשחרר את החפצים לדרכם. שמלות מעוצבות עם התג עדיין מחובר, נעליים שהיא מעולם לא נעלה, מתנות שהיא קנתה לעצמה כפיצוי על הסבל הרגשי ולא באמת רצתה בהן… זה היה תהליך עוצמתי של שחרור והקלה.
כדי להתחיל בתהליך של סידור בית לאנשים עם נטייה לאגירה, חייבים לאפשר לסיפור האמיתי לצאת מהמחבוא. לפעמים זה אובדן של אדם יקר, לפעמים הפחד מלחזור למצב של עוני – יש סיפור מאחורי כל בית עמוס בחפצים אז אין מקום לכוון אצבע מאשימה.
אני תמיד אומרת ללקוחות שלי: אנחנו לא באות לשפוט, אלא לעזור לך לנשום שוב.
צעד שני: לא להגזים
אחד הכללים הכי חשובים בסידור הבית בעצמך הוא לעשות בכל פעם צעד קטן כי כל ניסיון לעשות סדר ביום אחד יסתיים באכזבה ובתסכול – וזה לא מה שאנחנו מנסים להשיג.
אנחנו מנסים ליצור מרחב הרמוני, שאפשר לחזור ולנשום בו.
לכן הדבר הנכון לעשות הוא לבחור בכל יום אזור אחד בלבד, בהתחלה עדיף אזור ממש קטן כמו מגירה, מדף, שולחן קטן – ולסדר רק אותו.
נשמע פשוט?
זאת בדיוק המטרה.
שמירה על בית מסודר היא פעולה פשוטה כשהבית כבר מאורגן. אבל בהתחלה, בבית עמוס במיוחד (ואני מדברת מניסיון רב!) כל פעולת סידור תיראה כמו מבצע מתיש ומייגע.
מתחילים עם פינה אחת, ואז עוד אחת ותוך שבוע יהיו בבית 7 פינות מסודרות. מכאן כבר יתחיל להיות קל יותר כי הפינות המסודרות שפזורות עכשיו ברחבי הבית מכניסות אנרגיות טובות לבית ושמחה בלב.
זה מסע של התגברות על מחסומים שמתחיל צעד אחרי צעד, עם נצחונות קטנים שהולכים ומצטברים.
צעד שלישי: לא חייבים לזרוק את הכל
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שסידור בית מחייב לזרוק את הכל. זה ממש לא נכון.
יש בתים מלאים בחפצים, שמאורגנים היטב ונותנים תחושה של אסתטיקה גבוהה ויצירתיות. אז נסכים שחפצים הם לא הבעיה.
המטרה היא לסדר את החפצים בדרך נעימה, שלא מעיקה עליך. אבל כשיש עודף של חפצים זה כבר לא כיף.
ארון מפוצץ בבגדים שנשפכים החוצה ולא ברור מתי נלבש אותם, ארגזים מלאים בציורים של הילדים (שכבר גדלו), גאדג'טים שנמצאים באריזה בארון המטבח – כל אלה הם סימנים של עודף.
אני משתמשת בשיטת "בחירת הזהב": לשמור רק את הדברים שיש להם באמת ערך.
אחרי שמוציאים את תכולת המגירה או הארון, ממיינים את הדברים ל-4 ארגזים: דברים שאנחנו באמת משתמשים בהם ואוהבים אותם (זה חלק חיוני בהכנסת אנרגיות טובות לבית), דברים במצב מעולה שאפשר למכור, דברים בעלי ערך שנרצה למסור, דברים שלא ראויים לשמירה או שימוש שייזרקו.
רק הדברים בארגז מספר 1 חוזרים לארון. סידור בית משנה חיים מתחיל בהחלטה אחת פשוטה: מה באמת עושה לי טוב?
כשמשחררים את מה שלא אהוב או נחוץ, נשאר מקום למה שחשוב באמת.
צעד רביעי: להיעזר באדם חיצוני
הבעיה האמיתית עם אנשים שנדמה כאילו יש להם "נטייה לאגירה" היא שכמות החפצים והעומס סביבם רק גורמת להם למועקה. הם סופגים ביקורת במקום לקבל עזרה, ובדרך כלל מרגישים שהם לבד במערכה.
זה המקום לבקש עזרה מאדם שבוטחים בו שלא יהיה שיפוטי, שיגלה סובלנות, והעיקר לא לעשות את זה לבד.
כשיש מישהו מבחוץ – מסדרת בתים, חבר טוב, או בן משפחה עם סבלנות – הוא יכול לעזור לעשות סדר במחשבות.
לפעמים קשה להיפרד מדברים כשאנחנו לבד, אבל כשיש מישהו שאומר "בוא נבדוק ביחד אם זה באמת נחוץ", פתאום זה קל יותר.
זאת דרך מומלצת לקבל פרופורציות בלי עומס רגשי.
צעד חמישי: לייצר שגרה חדשה
אני אתחיל עם סיפור אמיתי, על אישה באמצע החיים שהתחילה פרק ב' בחיים ומצאה את עצמה עם רכוש רב בבית קטן, מוקפת בזכרונות של אימא אהובה שבדיוק הלכה לעולמה. היא נלחמה כמו לביאה "להגן על הרכוש". נדרשו מאמצי שכנוע רבים עד שהסכימה לשחרר חלק.
בהתחלה היא היתה ביגון אחרי שחרור החפצים הראשון (אגב, כולם היו במצב מעופש אבל היא נאחזה בזיכרון ולא במציאות). אבל אחרי כשבועיים היא ביקשה עזרה מחברה טובה, ולאט לאט רוקנה את הבית מהמשקל העודף. כיום, אחרי שנה, היא במקום אחר: של החלמה, התחלות חדשות, צמיחה מחודשת.
זה מסכם את הצעד החמישי משום שהסידור עצמו הוא רק ההתחלה.
האתגר האמיתי הוא לשמור על הבית מאורגן גם אחר כך – אבל עכשיו, אחרי שהעפנו את המועקה, זה הרבה יותר קל!
לסיכום, ההתחלה היא בצעד קטן בכיוון הנכון: בוחרים אזור אחד קטן בבית. בלי להיסחף, רק פינה אחת.
מומלץ לשים מוזיקה שעושה לך כיף, להכין קפה טוב, ולהתחיל: האם הפריט הזה באמת משרת אותי היום? האם זה מוסיף לי שמחה? האם הוא בכלל במצב סביר?
וככה להתקדם, פריט אחרי פריט, פינה אחרי פינה.
ואם קשה – אני כאן. סידור בית לאנשים עם נטייה לאגירה הוא תהליך רגיש, אבל עם ליווי נכון, הוא יכול להפוך מחוויה מלחיצה לשמחה בלב.
